שמי חני, אני אימא ל7 בלי עין הרע (הגדול בן 15)
אשת חינוך, מטפלת רגשית, וקאוצ'רית לאימהות ונערות.

יש לי "רומן ארוך" עם נושא הסדר:

גדלתי להורים שהאמינו בסדר וניקיון והפכו אותם לערך עליון. כילדה, הבטחתי לעצמי (הבטחה ילדותית משהו) שאת הערכים הללו הסיר מראש הרשימה בחיי. צורת אלגנטית להגיד: רק לא להיות כמוהם בנושא הזה!
לא שזה עזר לי במיוחד כי את קולות ההורים אנו סוחבים בתוכנו גם בבגרותנו (בלי עבודה פנימית מתאימה)
או אז אימצתי לעצמי את המשפט:
"אל תסדרו לי את הבלגן, פשוט זה מבלגן לי את הסדר!"
תראו, היה לי סדר, משלי.
פשוט הורי מעולם לא הכירו בקיומו. מה גם, זכיתי לקבל את מתנת ה "קשב וריכוז" שמאפיינות את הדור הצעיר
הייתי אחת שאוהבת לחיות. שונאת לסדר.
ועוד יותר שונאת את הביקורת המלווה לאי סדר

בשלב מסוים התחתנתי. נכנס אדם נוסף אל חיי. בעצם יותר מאחד כאשר סופרים את הילדים שלנו.
גיליתי שאם חייתי בשלום עם הבלגן שלי עצמי, פתאום אני צריכה לחיות עם בלגן של אנשים אחרים שחיים איתי!!
ואז הבנתי הבנה קריטית:
אם אני לא אנהל את הבלגן, הבלגן ינהל אותי! עם יד הלב, ומניסיון של שנים, בלגן הוא מנהל גרוע!

אם משהי מחפשת בית נוצץ ורוצה לחיות בבית מרקחת, סורי, אני לא הכתובת.
גם לא תקבלו ממני משימות בסגנון: היום עושים מקרר ומחר ארונות בגדים. אני גם לא מלמדת איך מחזיקים סמרטוט או באיזה חומר ניקוי להשתמש. אני מכירה נשים שהתחביב העיקרי שלהם הוא לנקות ולסדר את הבית (אגב, יש לי פסיכולוג טוב ) אני פשוט בוחרת לעשות דברים נוספים בחיי...

שורה תחתונה:
אחרי שניסיתי הרבה מאוד שיטות, אני יכולה להצהיר בוודאות ש... טיפים או שיטות אינם מחזיקים מעמד לאורך זמן ללא שינוי פנימי בתפיסת החיים.