שלום לך יקירה
אומנם האתר שלי כרגע בבניה על מנת שאוכל לתת לך את התוכן הכי טוב שיש
מוזמנת לקרוא מעט אודותיי ועל מה שאני עושה ולבחור את החומרים המשמעותיים לחייך שלך :)
מוזמנת ליצור איתי קשר טלפוני או במייל לשאלות או הזמנת הרצאות.
באמת כל כך קשה להתחיל?!
לפעמים נדמה לי שזה העומס במלוא הדרו ותפארתו: באמת שאין לי מושג מאיפה מתחילים. מבט חטוף על חיי ואני מיד מזהה כל כך הרבה חזיתות שונות המצריכות התייחסות. כל כך הרבה דברים שיש לטפל בהם. לעשות, לשנות… זה לא שאני כזו דחיינית (אני כן, אבל בינינו, מי לא?!) כמו שזה פשוט מרגיש עמוס מדי.
עומס זה בעצם משקל לא פיזי המורגש באופן מאוד פיזי על הגוף. בעיקר באזור הכתפיים, גב עליון וצוואר. מדהים כמה הגוף שלנו מגיב פיזיולוגית לתחושות, רגשות ומחשבות. כמה הנשימה יכולה להיות רדודה, קצרה ואפילו נעתקת בתקופות של לחץ ומתח נפשיים. אפשר למצוא את עצמינו מתנשפות, כמו לאחר ריצת חצי-מרתון, רק כי קיבלנו שיחת טלפון מהבנק או כל גורם לא נעים אחר.
לעיתים נדמה כי עומס יתר לאורך זמן מכניס למצב שמרגיש ממש כמו הישרדות. במקום לנהל את החיים ואת מה שקורה בהם, אנו עוסקות בעיקר ב: להגיב, לכבות שריפות, לפשר למלחמות, לאלתר פתרונות, ועוד קוראים לזה "לחיות". התרגלנו להגיב רק למצבים דחופים או חירום עד אשר אנו מייצרות לעצמנו מקרים דחופים באופן כמעט תמידי. אחלה תירוץ לא להגיע לדברים החשובים באמת.
אם היומיום נראה כמו מרוץ העכברים-התמידי בין מטלות הבית, ילדים, ועבודה, למי יש זמן בכלל לחשוב? שלא נדבר על דברים 'נשגבים' יותר כמו ליצור שינוי? להשקיע בזוגיות? התפתחות עצמית? להשקיע בעצמי? נשמע כמו פריווילגיה ששמורה לאנשים מזן אחר או שיש להם צורת חיים אחרים. לבצע פעולות שמטעינות אותי בכוח, באנרגיה, יכול להישמע כשפה זרה, על אף ההבנה שזה בדיוק מה שצריך לעשות דווקא בתקופות העמוסות ביותר בחיים.
יש משפט יפה המיוחס לאיינשטיין האומר כי "אי אפשר לפתור בעיות עם אותה תבנית חשיבה בה יצרנו אותן". כדי לייצר שינוי צריך לעשות משהו שונה. עד כמה שהמשפט הזה פשוט להבנה, ככה הוא קשה ליישום. לא סתם. תקופה ארוכה של עומס יתר מייצרת הרגלי הישרדות מופלאים. לאחר שנים של הרגל, זה נראה נורמלי וטבעי. מה גם, שיש כל כך הרבה אנשים שחיים בדיוק כך!
הרצון לשינוי מתחיל מהחלטה: החלטה שאני רוצה לחיות אחרת. שאפשר לחיות אחרת ואפילו כדאי לעשות שאת. לשנן לעצמי: "אני רוצה ללמוד דרך חדשה לחיות את החיים. אני מוכנה ללמוד ולנסות דרך חדשה להתמודד מול העומס הקיים בצורה מיטיבה." אני מוכנה לעשות שינוי גם אם עדיין לא ברור לי משהו אותו שינוי…
לא תמיד כל כך קל לייצר שינוי ולא משנה עד כמה ברור שיש לעשות זאת. זה לא קשור רק להבנה שכלית. יש פה רובדים נוספים שצריכים לקבל מענה. אחרי הכל, כל שינוי מצריך משאבים יקרים של זמן ואנרגיה שלא תמיד יש בנמצא, ועיתים גורר התמודדויות נוספות. שינוי אמיתי מצריך שינוי בעצמי. באורח החיים שלי. באופן ההסתכלות שלי על עצמי, על המחויבויות ועל החיים.
חשוב לא למהר ולבצע שינויים ללא תכנון נכון והתאמה לאופי ולצרכי החיים. שינוי איכותי מצריך תכנון מדויק וזה מצריך זמן, כנות עצמית ולפעמים גם לא מעט אומץ. עצם הידיעה ששינוי הוא אפשרי יכולה לתת הרבה אוויר. במיוחד בתקופות חיים עמוסות. עצם החשיבה שיש לי אפשרות לחזק את עצמי מול העומס ולא רק לחשוב על איך להקטין אותו, יכולה לתת הרבה תקווה. אנחנו הרבה יותר חזקות ממה שהעומס גורם לנו לחשוב על עצמנו. התחלת השינוי מתחילה מההחלטה להשתנות. זה באמת כל כך קשה?!
מוזמנת לקרוא מעט אודותיי ועל מה שאני עושה ולבחור את החומרים המשמעותיים לחייך שלך :)
מוזמנת ליצור איתי קשר טלפוני או במייל לשאלות או הזמנת הרצאות.
באמת כל כך קשה להתחיל?!
לפעמים נדמה לי שזה העומס במלוא הדרו ותפארתו: באמת שאין לי מושג מאיפה מתחילים. מבט חטוף על חיי ואני מיד מזהה כל כך הרבה חזיתות שונות המצריכות התייחסות. כל כך הרבה דברים שיש לטפל בהם. לעשות, לשנות… זה לא שאני כזו דחיינית (אני כן, אבל בינינו, מי לא?!) כמו שזה פשוט מרגיש עמוס מדי.
עומס זה בעצם משקל לא פיזי המורגש באופן מאוד פיזי על הגוף. בעיקר באזור הכתפיים, גב עליון וצוואר. מדהים כמה הגוף שלנו מגיב פיזיולוגית לתחושות, רגשות ומחשבות. כמה הנשימה יכולה להיות רדודה, קצרה ואפילו נעתקת בתקופות של לחץ ומתח נפשיים. אפשר למצוא את עצמינו מתנשפות, כמו לאחר ריצת חצי-מרתון, רק כי קיבלנו שיחת טלפון מהבנק או כל גורם לא נעים אחר.
לעיתים נדמה כי עומס יתר לאורך זמן מכניס למצב שמרגיש ממש כמו הישרדות. במקום לנהל את החיים ואת מה שקורה בהם, אנו עוסקות בעיקר ב: להגיב, לכבות שריפות, לפשר למלחמות, לאלתר פתרונות, ועוד קוראים לזה "לחיות". התרגלנו להגיב רק למצבים דחופים או חירום עד אשר אנו מייצרות לעצמנו מקרים דחופים באופן כמעט תמידי. אחלה תירוץ לא להגיע לדברים החשובים באמת.
אם היומיום נראה כמו מרוץ העכברים-התמידי בין מטלות הבית, ילדים, ועבודה, למי יש זמן בכלל לחשוב? שלא נדבר על דברים 'נשגבים' יותר כמו ליצור שינוי? להשקיע בזוגיות? התפתחות עצמית? להשקיע בעצמי? נשמע כמו פריווילגיה ששמורה לאנשים מזן אחר או שיש להם צורת חיים אחרים. לבצע פעולות שמטעינות אותי בכוח, באנרגיה, יכול להישמע כשפה זרה, על אף ההבנה שזה בדיוק מה שצריך לעשות דווקא בתקופות העמוסות ביותר בחיים.
יש משפט יפה המיוחס לאיינשטיין האומר כי "אי אפשר לפתור בעיות עם אותה תבנית חשיבה בה יצרנו אותן". כדי לייצר שינוי צריך לעשות משהו שונה. עד כמה שהמשפט הזה פשוט להבנה, ככה הוא קשה ליישום. לא סתם. תקופה ארוכה של עומס יתר מייצרת הרגלי הישרדות מופלאים. לאחר שנים של הרגל, זה נראה נורמלי וטבעי. מה גם, שיש כל כך הרבה אנשים שחיים בדיוק כך!
הרצון לשינוי מתחיל מהחלטה: החלטה שאני רוצה לחיות אחרת. שאפשר לחיות אחרת ואפילו כדאי לעשות שאת. לשנן לעצמי: "אני רוצה ללמוד דרך חדשה לחיות את החיים. אני מוכנה ללמוד ולנסות דרך חדשה להתמודד מול העומס הקיים בצורה מיטיבה." אני מוכנה לעשות שינוי גם אם עדיין לא ברור לי משהו אותו שינוי…
לא תמיד כל כך קל לייצר שינוי ולא משנה עד כמה ברור שיש לעשות זאת. זה לא קשור רק להבנה שכלית. יש פה רובדים נוספים שצריכים לקבל מענה. אחרי הכל, כל שינוי מצריך משאבים יקרים של זמן ואנרגיה שלא תמיד יש בנמצא, ועיתים גורר התמודדויות נוספות. שינוי אמיתי מצריך שינוי בעצמי. באורח החיים שלי. באופן ההסתכלות שלי על עצמי, על המחויבויות ועל החיים.
חשוב לא למהר ולבצע שינויים ללא תכנון נכון והתאמה לאופי ולצרכי החיים. שינוי איכותי מצריך תכנון מדויק וזה מצריך זמן, כנות עצמית ולפעמים גם לא מעט אומץ. עצם הידיעה ששינוי הוא אפשרי יכולה לתת הרבה אוויר. במיוחד בתקופות חיים עמוסות. עצם החשיבה שיש לי אפשרות לחזק את עצמי מול העומס ולא רק לחשוב על איך להקטין אותו, יכולה לתת הרבה תקווה. אנחנו הרבה יותר חזקות ממה שהעומס גורם לנו לחשוב על עצמנו. התחלת השינוי מתחילה מההחלטה להשתנות. זה באמת כל כך קשה?!